1600 feet under


הביתן הישראלי לעיצוב במה בקוואדריאנלה של פראג, 2019 P.Q.

בהפקת univent הפקות ובתמיכת משרד התרבות, משרד החוץ והשגרירות הישראלית בפראג.


הביתן הישראלי בקוואדריאנלה האחרונה נקרא 1600 feet under , המייצג בקירוב את עומק ים המלח מתחת לפני הים. כמו כן, שמו מהדהד את סדרת הטלוויזיה המפורסמת ואת הביטוי הבריטי לקבורה: "בעומק שישה רגל מתחת לאדמה". כאשר מופע יורד מן הבמה הוא למעשה מת. מה שנותר הם הזיכרונות, התמונות, הוידאו, חלקי תפאורה ותלבושות - אותם אנו רוצים לשמר. לצורך כך גייסנו את אחד מאוצרות הטבע הפלאיים של ישראל, הוא ים המלח = ים המוות. בהיותו כמעט נטול חיים מכיל ים המלח מינרלים שיש בהם כוחות שימור אדירים, כתוצאה מכך משאביו מנוצלים עד כלות והוא הולך ונעלם. לכן, יצרנו בית קברות כשהקברים שקועים במלח.

בחרנו בשתים עשרה עבודות של מיטב מעצבינו, מתוך המבחר שהוצג בארץ בחמש השנים האחרונות בתיאטרונים: "הקאמרי", "הבימה", באר שבע, "החאן הירושלמי", הפרינג' וב"אופרה הישראלית". לכל אחת מהן הקדשנו קבר שחור, המתכתב עם "הקופסה השחורה" של בימת התיאטרון, כקנבס ריק לעבודת מעצב הבמה. בתוך חלל הארון נתבקש כל אומן ליצור מיצב תואם לעבודה שעיצב כראות עיניו. בראש כל קבר הונח מסך, שהציג בלופ סרטון בן דקה ובו צילומים, סקיצות של המעצבים ומוסיקה מתוך ההפקה. הקהל נתבקש לפתוח את הארונות ולהציץ פנימה.

בזכות הרעיון האוצרותי, העיצוב הנקי והיפה ובעיקר בשל האינטראקטיביות בין הקהל למוצגים, זכה הביתן הישראלי לתגובות נלהבות ותומכות ועורר עניין רב. המבקרים הרבים העריכו את היכולת של המעצבים לשמור על הקשר בין המיצב שיצרו בתוך חלל הקבר, לבין מהות המופע שהוא מייצג.

בתערוכה הצפנו את השאלות, האם ישנה כאן קריאה לשימור ים המלח? כדור הארץ? או אומנות התיאטרון והמופע בכלל?

תקרית בפראג 2019

באחד מימי התערוכה התגלה שמישהו החליט לחבל בביתן הישראלי. הקברים, שהם מהות התצוגה, היו מלאים בדפים עליהם הודפסו שמות של פלסטינאים, שנהרגו בעימותים עם צה"ל בשנים האחרונות, בעזה ובגדה המערבית. הדפים המודפסים פוזרו בתוך הקברים, עליהם ומסביבם. בנוסף לכך, בצורה שיטתית ובדילוגים של אחד כן ואחד לא, רוססו השמות באמצעות שבלונות שהוכנו מבעוד מועד על גבי מסכי הטלוויזיה, שהיו חלק מהתצוגה. המשטרה שהוזעקה למקום התייחסה לעניין ברצינות רבה וסגרה את הביתן הישראלי לכמה שעות. כמו כן, נבדקו מצלמות האבטחה בניסיון למצוא מי ביצע את החבלה. חברי המשלחת פינו את הניירות, ניקו את המסכים שניזוקו באופן בלתי הפיך והביתן שב ונפתח לקהל המבקרים. בדיעבד נראה היה שמדובר באמן שרצה להביע מחאה כלשהי, מאחר שהקפיד לא לפגוע ביצירות האמנות עצמן, שהיו עדינות וחשופות לגמרי ושבקלות יכול היה לרמוס ולשבור אותן. אנשים שנכחו בתערוכה ראו מי ביצע את הפעולה אך לא עצרו בעדו מפני שהיו משוכנעים שמדובר בפרפורמנס, כחלק מהעניין, משום שבתערוכה היו מופעי פרפורמנס רבים. רק כאשר המקרה נודע הדבר למשלחת הישראלית הובן שמדובר בחבלה. לא ברור אם הייתה זו מחאה נגד ישראל באופן כללי או אקט הנובע מתוך אנטגוניזם כלפי תצוגת הקברים, שהשימוש בהם לא הובן כראוי.

כמובן שלא העלינו בדעתנו שכעבור תשעה חודשים, תתווסף לרעיון התערוכה משמעות נוספת בדמות הקורונה.

אי לכך, הגענו למסקנה שהקמת התערוכה כאן ועכשיו רלוונטית מאי פעם.

אומנות מרתקת זו של עיצוב הבמה אינה מוכרת דיה לקהל הצופים ולחובבי אומנות בכלל, וזאת למרות החשיבות וההשפעה העצומה של העיצוב על איכות המופע הבימתי. הקמת התערוכה והצגתה תחשוף את הקהל הישראלי לעבודת מעצבי הבמה בישראל ותשתף אותו בייצוגה בחוץ לארץ. הקברים שהוצגו בפראג עומדים באכסדרת תיאטרון "צוותא", אך הפכו למעין ארונות תצוגה אשר בתוכם שוחזרו המיצבים. לשמחתנו, נוספו לרשימת המופעים לשימור גם מספר הפקות פרינג'.

בשל אי הידיעה מתי ייפתח עולם התרבות, הקמנו אתר דיגיטלי שבו ניתן לצפות במיצבים ובעבודות עיצוב רבות נוספות.

המיזם הופק על ידי תיאטרון "צוותא" תל אביב ובתמיכת משרד התרבות.

בצמוד לפתיחת התערוכה, ברצוננו לערוך כנס פתיחה תחת הכותרת "המשך קיום התיאטרון – שינויים הכרחיים בעיצוב במה", בנוכחות אנשי תרבות, מובילי דעה ומעצבים משפיעים מרחבי העולם.